עסקים רבים מתקשים לעמוד בתשלומים השוטפים בעוד רו"ח טוען כי הם מרוויחים. מנגד, אחרים יחושו שמצב העסק טוב יותר מכפי שהוא באמת ויתפתו להיכנס להרפתקאות פיננסיות מסוכנות. הבעיה הנעוצה בכל המקרים הללו נובעת מנקודת ההתייחסות של בעל העסק לתזרים המזומנים בבנק כאינדיקטור שמשקף את מצבו הפיננסי של העסק, וזאת כתוצאה מאי הבנת פערי האשראי בין סוגי התשלומים והתקבולים. בכל עסק מגוון של סוגי הוצאות, לכל אחד תנאי אשראי מסוימים. כך לדוגמא שכר עבודה משולם מיד בסוף החודש, מיסים אחת לחודשיים ותשלומים לספקים שונים, המרכיב המשמעותי במרבית העסקים, משולמים בתנאי אשראי שונים ומגוונים. מנגד, תזרים התקבולים נקבע על פי החלטת הלקוח בדר"כ. במרבית סוגי העסקים, הרווח והפסד מחושבים לכל תקופה לפי ההכנסות וההוצאות המשויכות לה, ללא כל קשר למועד הפירעון בפועל, לפיכך רווחיות העסק בתקופה מסוימת עשויה להשתקף בתזרים שלילי בבנק, ולהפך. עסקים בהם ממוצע התזרים חיובי (דהיינו פירעון התקבולים הממוצע קודם לפירעון התשלומים הממוצע) תיווצר תמונה מעוותת לטובה של התזרים ביחס לרווחיות. מסעדה הנה דוגמא בולטת למקרה שבו התקבולים קרובים למזומן בעוד מרבית התשלומים דחויים. במרבית העסקים ממוצע התזרים שלילי ולפיכך תיווצר תמונה מעוותת לרעה. על בעל העסק להיות מודע לאלו ולהיערך בהתאם, אם ברמת העמדת מסגרת אשראי להון חוזר מתאימה ואם ביצירת פקדונות לעודפי התזרים הנוצרים בשל תזרים חיובי
פורסם בעיתון "העיר" של דמרקר, 7/3/2008, יניב רוסו
